Daf 68b
מַאי שְׁנָא שְׂמֹאל דְּאִית לֵיהּ הֶכְשֵׁירָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְלַיְלָה אִית לֵיהּ הֶכְשֵׁירָה בְּאֵיבָרִים וּפְדָרִים זָר נָמֵי אִית לֵיהּ הֶכְשֵׁירָה בִּשְׁחִיטָה שְׁחִיטָה לָאו עֲבוֹדָה הִיא
Rachi (non traduit)
ביום הכפורים. נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו ולילה נמי מאי שנא דאשכחן ליה הכשירה לכתחילה באיברים ופדרים:
Tossefoth (non traduit)
שחיטה לאו עבודה היא. פירשתי לעיל בסוף פ''ק (זבחים דף יד:):
דאית ליה הכשירה ביוה''כ. הוה מצי למימר בהולכת אברים אלא כיון דמשכח יוה''כ בעבודה דמעכב כפרה נקטיה:
תְּנָא אַזֹּאת תּוֹרַת הָעוֹלָה סְמִיךְ לֵיהּ
וְלָא וְהָתַנְיָא מִנַּיִן לַיּוֹצֵא שֶׁאִם עָלָה לֹא יֵרֵד שֶׁהֲרֵי יוֹצֵא כָּשֵׁר בְּבָמָה
מִבָּמָה לָא יָלֵיף
Rachi (non traduit)
מבמה לא ילפינן במקדש. דבמה כחול היא לגבי מקדש:
Tossefoth (non traduit)
וכי תימא מבמה לא יליף והתניא מנין ליוצא כו'. אע''ג דהך ברייתא כר' יהודה בפ' המזבח מקדש (לקמן זבחים דף פד:) מ''מ כיון דר' יהודה דמחמיר יליף מבמה כל שכן ר''ש ומשני אזאת תורת העולה סמיך דמרבינן כל דבר שיש לו הכשר אע''ג דלית ליה הכשר אלא בבמה מיהו עבודת הדם לא יליף ר' יהודה דהא ממעט נשחטה בלילה ויצא דמה וכן שחיטת דרום:
וְנֵילַף מִבָּמָה
Rachi (non traduit)
ונילף מבמה. שהזר כשר בה למלוק עופות לכתחילה דאין כיהון בבמה כדתנן בפ' בתרא (לקמן זבחים דף קיג.) וכיון דאשכחן ליה הכשירה לכתחילה בעלמא יטהר כאן מידי נבילה:
Tossefoth (non traduit)
ונילף מבמה. פי' כיון דמכשרת לילה אע''ג דאין פסולו בקודש משום דאית ליה הכשירא א''כ זר נמי כיון דאית ליה הכשירא והוה מצי לשנויי דאתיא כמ''ד (לקמן זבחים דף סט.) דאין מנחה ועופות בבמה וברייתא דתניא לקמיה כרבי יוחנן לא קשיא לדידיה דאתיא כמ''ד דיש מנחה ושמא משמע ליה דאי ילפא מבמה ילפינן אפי' מנחה ועופות כיון דאיכא הכשירא מיהא לזר:
אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי מִידֵּי דְּהָוֵה אַמַּרְאוֹת נְגָעִים דְּלָאו עֲבוֹדָה הִיא וּבָעֲיָא כְּהוּנָּה
וְלָא כֹּל דְּכֵן הוּא קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת בָּעוּ כְּהוּנָּה קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ מִיבַּעְיָא
שָׁאנֵי פָּרָה דְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הִיא
Rachi (non traduit)
דקדשי בדק הבית היא. ועל כרחך אין עבודות שלה חשובות עבודה:
וְלָא וְהָא אָמַר רַבִּי זֵירָא שְׁחִיטַת פָּרָה בְּזָר פְּסוּלָה וּמַחְוֵי רַב עֲלַהּ אֶלְעָזָר וְחוּקָּה
Rachi (non traduit)
אלעזר כתיב. בשחיטתה וכתיב חוקה לעכב:
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זָר אֵין מְטַמֵּא אַבֵּית הַבְּלִיעָה סַכִּין מְטַמֵּא אַבֵּית הַבְּלִיעָה
Rachi (non traduit)
ורבי יוחנן אמר מלק זר אינו מטמא בבית הבליעה. דילפינן מבמה:
סכין מטמא. דלא מליקה ולא שחיטה היא ודכוותה לא אשכחן הכשירה:
גְּמָ' אָמַר רַב שְׂמֹאל וְלַיְלָה אֵין מְטַמְּאִין בְּבֵית הַבְּלִיעָה זָר וְסַכִּין מְטַמְּאִין בְּבֵית הַבְּלִיעָה
Rachi (non traduit)
גמ' שמאל ולילה. מלק בשמאל או בלילה:
זר. והוא הדין לאונן וערל וכל הפסולין:
Tossefoth (non traduit)
אמר רב שמאל ולילה כו'. כולה הך סוגיא כר''ש כדפרישית במתני' ושמאל ולילה דאין מטמאין דאם עלו לא ירדו וזר וסכין דמטמאין (ירדו) לר''ש דכיון דאירע פסול [קודם שחיטה] כמו דחנקינון דמי וירדו דאין פסולן בקודש שלא נתקדש בכלי וכל שפסולו בקודש דלא ירד היינו שאירע פסול משנשחט ונתקדש בקדושת כלי ולא כמו שפי' בקונטרס לקמן בפ' המזבח מקדש (זבחים דף פד.) אין פסולו בקודש שאירע פסול קודם ביאתו לעזרה כגון רובע ונרבע דנרבע בעזרה מאי איכא למימר ועוד דשחיטת דרום ר''ל במעילה דתרד לר''ש ולאו דוקא ר''ש רובע ונרבע דה''ה זר במליקה ובקמיצה תרד דעל כרחיך למאי דבעי למימר רבה דשחיטת דרום תרד לר''ש ושמאל ולילה דאין מטמאין בבית הבליעה ואם עלו לא ירדו טעמא בכל מקום כדמפרש הכא שמאל דאית ליה הכשר' ביום הכפורים ולילה לאיברים ופדרים ורבי יהודה ממעט לילה אע''ג דאית ליה הכשר' ושמאל נמי ה''ל הכשר' וממעט דאין לומר דלא ממעט אלא ג' דברים משום דתלתא מיעוטי כתיבי דהא מלקה זר ובעל מום תרד לר' יהודה וכן שחיטת דרום וא''ת ומה בין שחיטת דרום לרבי יהודה לפסח וחטאת שלא לשמו דרום נמי כשר בשאר קדשים וי''ל דדרום דמי לנשחט בחוץ דתרוייהו פסולי מקום ומהאי טעמא היה רוצה לומר רבה לר''ש דתרד וא''ת דהכא משמע דלרב לא הוי פסול זר כפסול שמאל ובפ''ק דמנחות (דף ו:) משווה להו לענין אם קמץ יחזיר וי''ל דהתם אין תלוי בהכשר דהא מכשר ר' יהודה בן בתירא בכל הפסולין כולן. הגה''ה נ''ל פירוש דכל שפסולו בקודש היינו כל שפסולו כשר בעלמא בקודש דהא לשון זה תנן לקמן בפ' המזבח מקדש (זבחים דף פד.) גבי אם עלו לא ירדו והתם נמי מפרש לכל אותם שלא ירדו היכן כשרים בעלמא ולעיל פ''ה (זבחים דף נא.) מפרש להו לן בדם כשר שהרי לן כשר באימורים וכן כולהו ובשמעתא נמי מפרש מ''ש שמאל דאינו מטמא דאית ליה הכשיר' ביוה''כ ולילה באיברים ופדרים וזר וסכין מטמאין דלית להו הכשיר' בעלמא ור' יוחנן דאמר מליקת זר אין מטמאה משום דאית ליה הכשירא או בשחיטה או בבמה וכן בהמה בעלת מום דלא תרד לר''ע בדוקין שבעין הואיל וכשר בעופות ולרבנן נמי אי משכחת ליה בבהמה הכשירא לא תרד ולרבי שמעון נמי בעי הכשירא בעלמא דהיינו פסולו בקודש ולהכי תנן גבי אתנן וכלאים ירדו דלית להו הכשירא בעלמא והא דר' יהודה בעצמו אומר מפני מה לן בדם כשר שכשר באימורין [ולן] באימורין [שכשר] בבשר לאורויי דשאר עבודות ילפינן מלכתחילה או מבמה אבל עבודות דם לא ולהכי קאמר ירדו בג' דמכשירן ר''ש דאינו חושש כיון דמשכח הכשירא בשום מקום אבל עבודות דם שפיר יליף ר' יהודה מעבודות דם אפי' מהכשירן ולהכי שלמעלה שלמטה שבפנים שבחוץ לא ירד וטריפה ירד אפי' לר''ש אפי' לר''ע דיליף בהמה מעוף אע''ג דאשכחן הכשירא בעוף טריפה במליקה אם תתרץ התם מצוותו בכך הא ילפינן שמאל לא ירד מהכשר דיוה''כ י''ל דתרתי לא ילפי בהמה מעוף וגם שלא בהכשרו ממצוותו בכך אי נמי לא ילפינן פסול של קודם שחיטה כגון טריפה ממליקה שאינו דוגמתו לא אירע קודם שחיטה וכמדומה לי שכן פירש לנו רבינו הקדוש נ''ע ולא כמו שבפנים וא''כ אין מטמאין בגדים אבית הבליעה וגם אם עלו לא ירדו הא בהא תליא דהא לישנא דכל שפסולו בקודש גבי תרווייהו תנן לה ובריש מעילה (דף ב:) נמי מדמה להו לתרווייהו ושחיטת עוף קדשים בפנים דאמרינן בסמוך אין מטמאין אע''ג דתרד כדמוכח בפרק השוחט והמעלה (לקמן זבחים דף קיא.) דפטר ליה אם העלהו אחרי כן בחוץ ואם לא ירדו בפנים היה חייב בחוץ כדאיתא בפ''ב התם איכא קרא בסמוך למימר אין מטמאין והא דאמרינן בשחיטת דרום דירדו לרבי יהודה פ''ק דמעילה (דף ב:) אע''ג דאית ליה הכשירא דקדשים קלים ודמים שלמטה למעלה לא ירד אף לר' יהודה מ''מ כיון דשחיטתן חוץ למקומן חשיבי כשוחט חוץ והוו כמאן דחנקינהו דמי ומליקת פסול דקאמר בסמוך אין מטמאה אין צ''ל כפירש''י שפירש בעל מום דלא אשכחן כהן בעל מום שכשר לעבודה ואפילו בבמה כדאשכחן (דמוכח) לעיל ריש פ''ב (דף טז.) דפריך מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו בבמה אבל מליקת פסול היינו או אונן או טמא או פסול אחר דאישתרי בעלמא ונשפך דמה מן הצואר דלא ירדו משום דכבר נעשית כל השחיטה כהוגן. ברו''ך:

זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁפְּסוּלוֹ בַּקּוֹדֶשׁ אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּבֵית הַבְּלִיעָה לֹא הָיָה פְּסוּלוֹ בַּקּוֹדֶשׁ מְטַמֵּא בְּבֵית הַבְּלִיעָה
Rachi (non traduit)
שפסולה בקדש. שבאה לעזרה בהכשרה ונפסלה:
תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן שֶׁיָּבְשָׁה גַּפָּהּ שֶׁנִּסְמֵית עֵינָהּ וְשֶׁנִּקְטְעָה רַגְלָהּ מְטַמֵּא בְּבֵית הַבְּלִיעָה
Rachi (non traduit)
תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן. אינן ראויין לקרבן והוו להו כמליקת חולין דתניא בהכל שוחטין (חולין דף כב.) תורין גדולים ולא קטנים בני יונה קטנים ולא גדולים דלא אישתמיט קרא וכתב מן היונה ומן בני התורים ואימתי תורין כשירין משיזהיבו ואימתי בני יונה פסולין משיצהיבו נוצה מוזהבת שסביב הצואר:
שנסמית עינה. דה''ל מחוסר אבר והקריבהו נא לפחתך וכי אמרינן אין תמות וזכרות בעופות לענין דוקין שבעין הוא דקאמרינן:
Tossefoth (non traduit)
ושניסמית עינה. היינו שנחטטה דמחוסר אבר וממעטינן לה בפ''ק דקידושין (דף כד:) מדכתיב מן העוף ולא כל העוף פרט לשיבש גפה ולא כמו שפירש בקונטרס משום הקריבהו נא לפחתך וא''ת ל''ל קרא למחוסר אבר הא אפילו לבני נח אסור כדדרשינן לקמן פ' בתרא (דף קטז.) ופ''ק דע''ז (זבחים דף ה:) הבא בהמה שחיין ראשי איברים שלה וי''ל דאי לאו דכתיב קרא בישראל הוה מוקמינן קרא דבני נח לישראל ולא לבני נח כדאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נט.) כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח א''נ הוה אמינא דכיון דאישתרי בעל מום בעופות לישראל טפי מבהמה אישתרי אפי' מחוסר אבר א''נ הוה מוקמינן מכל החי דכתיב בבני נח דדוקא בהמה שמצינו שנאסר בה מום לישראל:
תְּנַן כָּל הַפְּסוּלִין שֶׁמָּלְקוּ מְלִיקָתָן פְּסוּלָה בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן כֹּל לְאֵיתוֹיֵי זָר אֶלָּא לְרַב כָּל לְאֵיתוֹיֵי מַאי
(לָאו) לְאֵיתוֹיֵי שְׂמֹאל וְלַיְלָה שְׂמֹאל וְלַיְלָה בְּהֶדְיָא קָתָנֵי תָּנֵי וַהֲדַר מְפָרֵשׁ
תָּא שְׁמַע זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁהָיָה פְּסוּלוֹ בַּקּוֹדֶשׁ אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן כֹּל לְאֵיתוֹיֵי זָר אֶלָּא לְרַב לְאֵיתוֹיֵי מַאי
Tossefoth (non traduit)
אלא לרב לאתויי מאי. וליכא למימר לאתויי חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושלא לשמו דלא תני במתניתין דהא מקל וחומר אתו דמליקת לילה דלרבי יהודה תרד אינה מטמאה כל שכן הנך דלא תרד לר' יהודה דלא מטמו:
OR [IF HE SACRIFICED] TURTLE-DOVES BEFORE THEIR TIME OR PIGEONS AFTER THEIR TIME; (1) [OR A BIRD] WHOSE WING WAS WITHERED, [OR] BLIND IN THE EYE. [OR] WHOSE FOOT WAS CUT OFF, — [ALL THESE] DEFILE IN THE GULLET. THIS IS THE GENERAL RULE: ALL WHOSE UNFITNESS [AROSE] IN THE SANCTUARY (2) DO NOT DEFILE IN THE GULLET; IF THEIR UNFITNESS DID NOT ARISE IN THE SANCTUARY, THEY DEFILE IN THE GULLET. GEMARA. Rab said: [If they were nipped with] the left [hand] or at night, they do not defile in the gullet; [by] a Zar or [with] a knife, they do defile in the gullet. Why is the left [hand] different; [presumably] because it is fit on the Day of Atonement; and likewise night is fit in respect of [the burning of] the limbs and the fats; (3) then surely a Zar too is fit for shechitah? (4) — Shechitah is not a [sacrificial] rite. (5) Is it not? Surely R. Zera said: Shechitah of the [red] heifer by a Zar is invalid, and Rab observed thereon: [The reason is because] ‘Eleazar’ and ‘statute’ [are written in connection with it]? (6) — The [red] heifer is different, because it is of the holy things of the Temple repair. Does it not then follow a fortiori; if the holy things of the Temple repair require priesthood, surely the holy objects dedicated to the altar require priesthood? — Said R. Shisha the son of R. Idi: Let it be analogous to the inspection of [leprous] plagues, which is not a rite, and yet requires priesthood. (7) But let us learn it from the high places? (8) — One cannot learn from the high places. (9) Can one not? Surely it was taught: How do we know that if [flesh] which went out ascended [the altar], it does not descend? Because [flesh that] goes out is fit at the high places! — The Tanna relies on the text, This is the law of the burnt-offering. (10) But R. Johanan maintained: [If a] Zar [performed melikah] it does not defile in the gullet; [if melikah was done with] a knife, it does defile in the gullet. We learnt: [IN REGARD TO] ALL UNFIT PERSONS WHO PERFORMED MELIKAH, THE MELIKAH IS INVALID. As for R. Johanan, it is well: ALL includes a zar; (11) but according to Rab, what does ALL include? — It is surely to include [melikah with] the left [hand] and [at] night. [But] the left [hand] and night are explicitly taught? — He [the Tanna] teaches and then explains. (12) Come and hear: THIS IS THE GENERAL RULE: ALL WHOSE UNFITNESS [AROSE] IN THE SANCTUARY DO NOT DEFILE GARMENTS [WHEN THE FLESH OF THE BIRD IS] IN THE GULLET. (13) As for R. Johanan, it is well: ALL includes a Zar. But according to Rab, what does it include?

(1). Only fully grown turtle-doves or young pigeons might be sacrificed. Otherwise they are not eligible, and therefore it is as though he nipped hullin.
(2). Birds which were brought to the Temple court fit, and there became unfit.
(3). On the Day of Atonement the spoon containing incense was taken with the left hand. The limbs and fats of sacrifices were burnt at night. Thus in two instances the left hand and night are fit for service, and presumably for that reason he rules that even in the present case, though they are not fit, they free them from uncleanness.
(4). An animal sacrifice might be slaughtered by a Zar.
(5). Whereas the taking of the spoon and the burning of the limbs are sacrificial rites.
(6). Cf. Num. XIX, 2.
(7). For notes v. supra 14b.
(8). Where a Zar might perform melikah (v. infra 113a). By the same reasoning melikah by a Zar even in the Temple should free the bird from defilement.
(9). Because by comparison with the Temple they were non-sacred.
(10). Lev. VI, 2. For notes v. supra 51a. He does not really learn it from the high places at all.
(11). It is a general principle that ‘all’ is an extension.
(12). First he states the law in general, and then he explains who are meant in the word ALL.
(13). ‘Garments’ is absent in the Mishnah.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source